צילום: ינאי יחיאל

16# אילנה דיין

עיתונאית, עורכת התוכנית "עובדה"

יותר מרבע מאה שהתוכנית עובדה, בהובלת אשת התקשורת והמשפטנית אילנה דיין (54), מכתיבה את סדר היום הציבורי בישראל. רק בחודש שעבר, בתוכנית סיום העונה הטילה פצצה, כשהעלתה את הטענה כי ראש הממשלה ביקש מראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, להאזין לשיחותיהם של שורה של שותפי סוד בהם הרמטכ"ל לשעבר בני גנץ וראש המוסד לשעבר תמיר פרדו. כמה חודשים לפני כן התפטר ראש שב"כ אחר לשעבר, חבר הכנסת יעקב פרי, בעקבות שני תחקירים של עובדה שחשפו כי הוא כלל לא שירת בצה"ל והטילו צל כבד על אמינותו. במקרה אחר, ריאיון ארוך ומתוקשר שערכה דיין עם מפכ"ל המשטרה רוני אלשיך, על רקע חקירות ראש הממשלה בנימין נתניהו ופרשיות המשנה הרבות שמסתעפות מהן, עורר ויכוח ציבורי קולני וחריף על הקשר הראוי בין מפכ"ל המשטרה לתקשורת. הסערה הגיעה עד לדיון בוועדת הפנים של הכנסת, שבו נדרש המפכ"ל, במה שנראה יותר כמו שימוע ציבורי בסגנון הסנאט האמריקאי, להסביר את דבריו בריאיון על אודות "גורמים רבי כוח שאספו חומרים על חוקרי המשטרה העוסקים בתיקי נתניהו".

גם בתחומים "רכים" יותר הצליחה השנה דיין למשוך אש – כתבת תחקיר שלה על מועדון הכדורסל של מכבי תל אביב כונתה בפי גורמים מסוימים בעולם הספורט "אירוע יח"צני"; וריאיון שערכה בגלי צה"ל עם המועמדת הישראלית לאירוויזיון נטע ברזילי, שבו שאלה דיין על המראה החיצוני של הזמרת, זכה לביקורות רבות של קולות פמיניסטיים בישראל. וכל זה רק בשנה אחת.

ארון הפרסים והתארים של דיין, שכבר הפך עמוס לעייפה לאורך השנים (למשל – פרס סוקולוב לעיתונות לשנת 2015 ופרס מגן השקיפות לשנת 2016), הפך השנה לצפוף עוד יותר. בחודש מרץ האחרון זכתה דיין בפרס על מפעל חיים בטקס פרסי הטלוויזיה. נאומה על "מצב העיתונות בישראל" מעל בימת הטקס הפך בעצמו לאייטם תקשורתי מסוקר ביותר. במאי האחרון בחרה אוניברסיטת תל אביב (שבפקולטה שלה למשפטים מלמדת הדוקטור למשפטים מאוניברסיטת ייל זה שנים רבות) להעניק לה גם תואר דוקטור לשם כבוד, "לאות הוקרה על תרומתה המשמעותית לשיח האזרחי והדמוקרטי בישראל כעיתונאית חוקרת". תואר דומה – "אות יקיר בצלאל" – הוענק לה גם מטעם האקדמיה לעיצוב בצלאל (לצד הנשיא ראובן ריבלין) על "תרומתה החשובה בקידום חופש הביטוי וחירות היצירה" בישראל.