עו"ד טליה ששון (67) עמדה בראש המחלקה לתפקידים מיוחדים בפרקליטות המדינה, ומשנת 2005 מכהנת כנשיאת הקרן החדשה לישראל.
הקרן החדשה הוא ארגון הממוקם בניו יורק ופועל לקידום ותמיכה בערכים של דמוקרטיה ליברלית בישראל, כהגדרתו. הוא מספק מימון ותמיכה למאות ארגונים (ביניהם בצלם, שוברים שתיקה, האגודה לזכויות האזרח, המרכז הרפורמי לדת ומדינה ורופאים לזכויות אדם), אשר חלקם נמצאים במוקדי הסכסוך השונים המעצבים את סדר היום בישראל. אחד מהם, שעלה לאחרונה לכותרות, הוא סוגיית המסתננים מאפריקה.
בתחילת אפריל האשים ראש הממשלה נתניהו את הקרן החדשה ואת נשיאתה באחריות לקריסת הסכם גירוש המסתננים לרואנדה. בקרן הכחישו את ההאשמות. כך או כך, על פי דוחותיה, העבירה הקרן לארגונים התומכים בהשארת מסתננים כ-240 מיליון שקל בין השנים 2008ˉ2016. לטענת הקרן, מאז היווסדה בשנת 1979, היא הזרימה לארגונים לשינוי חברתי בישראל למעלה מ-300 מיליון דולר.
הקרן, וששון בראשה, הפכו בשנים האחרונות למושא לביקורת חריפה ובוטה מצד גורמי ימין, בעיקר בשל עמדותיהם של חלק מן הארגונים שבהם היא תומכת. אלה מרבים לתקוף את מדיניותה של ישראל ולהאשים אותה, בין היתר, באפרטהייד, בגזענות כלפי המסתננים מאפריקה ובביצוע פשעי מלחמה נגד הפלסטינים. חלקם, כמו ארגון עדאלה למשל, אף תמכו או קיימו קשרים עם ארגונים התומכים בחרם ה-BDS (על אף שהקרן מציינת באופן רשמי כי אינה תומכת בארגונים התומכים ב-(BDS. אחד הטיעונים המרכזיים כנגד הקרן הוא כי מדובר בארגון פוליטי זר – היא איננה עמותה ישראלית – הפועל מארה"ב לשינוי צביונה של ישראל. ואכן, שמה של הקרן באנגלית (New Israel Fund) אינו "הקרן החדשה לישראל", אלא "הקרן לישראל חדשה".
אך לא רק עמדותיהם של הארגונים הנתמכים מעוררות את זעמם של רבים בישראל, אלא גם עמדותיה של ששון עצמה, אשר ידועה בהתבטאויותיה החריפות נגד ההתיישבות ביו"ש. ששון, מצידה, רואה בפעילותה "מימוש חזון מדינת ישראל ברוח מגילת העצמאות".
אי אפשר לומר שששון איננה מכירה את ההתיישבות שנגדה היא יוצאת בחריפות. בשנת 2005 הגישה דוח מפורט על המאחזים הבלתי חוקיים ביו"ש, שאותו התבקשה לחבר על ידי ראש הממשלה דאז אריאל שרון. הדו"ח, שגרר כצפוי תגובות רבות מימין ומשמאל, הפך מזוהה עם השנים עם שמה של ששון.
לשלם את מחי המאבק
דמות מעוררת השראה: "סבתא שלי. חלוצה אידיאולוגית שעלתה לארץ ישראל מרוסיה ב-1920 להקים מדינת לאום דמוקרטית לעם היהודי. הקימה עם חבריה קיבוץ בהרי ירושלים והפכה לסמל במשפחתה לתרומה למדינה, לבניינה ולערכיה למען חברה שוויונית וצודקת. דמותה עיצבה את דמותי לכל חיי, כשהקו המחבר בין כל פעילויותיי משחר נעוריי ועד היום הוא תחושת שליחות למען המדינה, לשרתה בכל מאודי ברוח שבה חונכתי".
חוויה שעיצבה אותי: "בילדותי (כבת עשר שנים) קראתי את ספרו של סמואל לייבוביץ, "בית דין". ספר זה הטביע בי לתמיד את השאיפה להשגת צדק לפרט ולכלל, כתכלית שמבססת התנהגות חברתית ערכית, וכאמצעי להשגת אושר.
מה הייתי רוצה לשנות בארץ: "לשמור על ישראל כמדינת הלאום של העם היהודי השייכת לכל האזרחים החיים בתוכה. מדינה שוחרת שלום אמת, המוכנה לשלם את מחיר השלום עם העם הפלסטיני, המקפידה על שמירת זכויות אדם ואזרח, זכויות המיעוט, השוויון בפני החוק לחזק ולחלש ומאבק בשחיתות".
מה מחזק אותי: "שיש עוד אנשים כמוני, שמבקשים לשמור על מדינת ישראל ברוח חזון מגילת העצמאות ומוכנים להיאבק ולשלם את מחיר המאבק. אני מאמינה, שרבים מאזרחי ישראל חשים כמוני, ואילו היתה לנו הנהגה פוליטית ראויה, היינו יכולים לממש את החלום".