חמאס

הכנסות שנתיות כ-700 מיליון דולר. אזור פעילות רצועת עזה והגדה המערבית.

ביוני האחרון ציינו בתנועת חמאס עשר שנים להשתלטות אנשיה על רצועת עזה, ובראייה לאחור נראה כי אין שום סיבה לחגיגה. דו"ח מיוחד של האו"ם שפורסם לאחרונה אפשר הצצה לחיים הבלתי נסבלים תחת ניהולו הכושל של חמאס והצביע על משבר הומניטרי שמחריף במהירות מסחררת. חוסר הפיתוח של הרצועה, הנובע בעיקר מניצול משאבים לקוי וסדרי עדיפויות שקובע שלטון חמאס על פי צרכיו המיליטנטיים, נמשך בשנים האחרונות ובקצב מהיר מההערכות הקודמות.

שלושת סבבי הלחימה שניהל ארגון הטרור מול ישראל מאז 2007 הותירו הרס רב של תשתיות חיוניות, שטרם שוקמו. מאגרי המים מתרוקנים, ישנו מחסור בתרופות ובכוח רפואי, והחשמל מסופק למשך שעות בודדות ביום. באין חשמל נאלצים בתי החולים והמרפאות להסתמך על גנרטורים, אך גם הדלק אוזל במהירות ומציב חולים רבים תחת סכנת חיים. על פי סיכום ממצאי הדו"ח, אם יימשך המצב, עד 2020 רצועת עזה לא תהיה עוד ראויה למחיית אדם.

לאור אלה, אין שום תהייה בדבר הצעד המתגבש שעליו החליטה הנהגת חמאס לאחרונה – מסירת השלטון ברצועה לרשות הפלסטינית, ויתור על השליטה במעברים והעברה איטית של הסמכות והניהול חזרה לידי הרשות. "אין ספק כי החמאס שואף לפתח מודל דומה לזה של חיזבאללה בלבנון", אומר האלוף במיל' עמוס גלעד, שהיה בעברו ראש אגף מחקר באמ"ן ומתאם הפעולות בשטחים. "הרשות תשב במעברים והוא ישב בעזה. הרשות תדאג לביוב, אבטלה, מים, חשמל והם ידאגו למנהרות ונשק. למה להשקיע כסף ברווחת הפלסטינים? מבחינתם, חבל להם על הכסף".

ההחרפה הביטחונית שבאה בעקבות הפיכת חמאס לריבון ברצועה וסבבי העימות שניהל מול ישראל הביאו באופן מיידי להחרפה כלכלית חמורה. זרם של למעלה ממאה אלף עובדים, שנכנסו לישראל מדי יום וסיפקו מקור מחייה למאות אלפים ברחבי הרצועה, פסק כמעט לחלוטין. על פי הבנק העולמי, שיעור האבטלה בעזה כיום הוא הגבוה ביותר בעולם ועומד על למעלה מ־40%. בקרב הצעירים נוסק השיעור לכ־65%. התוצר הממוצע בעזה עומד על 1,800 דולר לנפש, מהנמוכים ביותר בעולם.

תשתיות החשמל והמפעלים שנהרסו בעקבות הלחימה והמחסור החמור בחומרי גלם (אלו שלא מופנים על ידי ראשי הארגון לבנייה מחודשת של תשתית המנהרות) שיתקו את הייצור, שמסתכם היום ברהיטים, גידול עגבניות ודיג. שיקום התשתיות ההרוסות אינו עומד כיום כנראה בראש סולם העדיפויות של חמאס, אשר משקיע, על פי קביעת מומחי מודיעין, את עיקר מאמציו דווקא בשיקום יכולתו הצבאית. לראיה – במהלך השנים האחרונות נכנסו לרצועה 7 מיליון טונות של מלט, חצץ, בטון וברזל בהיקפים שהיו מספיקים לבניית 14 מגדלים כמו בורג' ח'ליפה – הבניין הגבוה בעולם. נתון זה צורם במיוחד לאור העובדה כי 100 אלף מתושבי הרצועה, שביתם נהרס, מוגדרים עדיין כעקורים.

מיסים ועוד מיסים

למרות המצב הקטסטרופלי של תושבי הרצועה וחרף הכלכלה הקורסת, מצליח ארגון חמאס לייצר מקורות מימון רבים מהאוכלוסייה הענייה והמרודה של עזה וגורף לידו עשרות מיליוני דולרים מדי חודש. כאוטוריטה השלטונית היחידה (לפחות בינתיים), מטיל חמאס מיסים והיטלים שונים על מוצרי צריכה וסחורות שנכנסים לרצועה, כמו סיגריות, דלק וכלי תחבורה, וגובה אגרות רישוי על רכבים, אופנועים ואפילו על עגלות. על סיגריות למשל גובה חמאס מכס המגיע עד ל־50% ומניב לו, על פי ההערכות, קרוב ל־10 מיליון דולר בחודש. יבואני סחורות מחויבים במכס של 50 שקל על כל מוצר חשמלי, 100 שקל בממוצע על כל טון של פירות וירקות ועד 300 שקל על ייבוא צעצועים.

כל משאית החוצה את דרך סלאח־א־דין, עורק תחבורה ראשי ברצועה, מחויבת במס של 100 שקל. על העברת מזוודה באחת מהמנהרות הלא חוקיות שעדיין פעילות בגבול מצרים־עזה ישנו תשלום של 300 שקל ועל ייבוא רהיטים מישראל נקבע תעריף "מכס" של לא פחות מ־700 שקל. לחמאס יש אף רשות מקרקעין, הגובה מס רכישה של 17% על כל עסקת נדל"ן המתבצעת תחת תחום שלטונה.

רשת המיסים המסועפת שטווה חמאס גורפת גם נתחים נכבדים מההון הזורם לעזה כסיוע. כך למשל, הוא גובה מס על חברות החלפנות, הממירות את הכסף הזר שנכנס לשקלים, ומשלשל לכיסו עשרות מיליונים. כמו כן מנהלת תנועת חמאס מאות עסקים, ופעילותה העסקית חולשת על מגוון תחומים, החל בעסקים בענף הנדל"ן והביטוח, דרך הבנקאות ועד מלונאות ותיירות.

מצבם הקשה של הפלסטינים החיים בעזה אינו מהווה שיקול במערכת האינטרסים של חמאס – להפך. באופן אירוני וציני למדי דווקא בשנים האחרונות, ולמרות מצוקתם הגוברת של התושבים הכפופים למרותו, העלה חמאס את המיסים ושכלל באופן מיוחד את מנגנוני הגבייה, הכוללים כיום גם מיסים בגובה של אלף דולר בשנה, המוטלים על בתי קפה, מסעדות ובתי מלון.

בשנה האחרונה זינקו הכנסותיו ממיסים כמעט פי שניים ועל פי נתוני מתאם הפעולות בשטחים, מפיק כיום חמאס בכל חודש כ־25 מיליון דולר ממיסים בלבד, המצטברים לכדי מאות מיליוני דולרים בשנה. על פי מקורות שונים, סכומים אדירים אלו, המתוארים לעיתים קרובות על ידי חברי חמאס בתואר המכובס, "מיסי סולידריות", מנותבים ברובם לתשלום משכורתם של כ־40 אלף פקידי התנועה ואנשי הביטחון, כפי שהעיד בעצמו חבר פרלמנט של חמאס אחמד אבו חליבה בראיון שנתן ל־BBC. "לא נטיל מיסים על קמח, אורז, סוכר או תרופות", הכריז. העלאת המיסים על יתר המוצרים "תיטיב עם תושבי עזה ובעיקר עם פקידי הממשל ואנשי מנגנוני הביטחון, שצריכים את הכסף להאכיל את משפחותיהם". לא בטוח כלל כי יתר 1.7 מיליון תושבי הרצועה, הנאבקים לשרוד בתנאי המחייה המחריפים, ימצאו בכך נחמה או "סולידריות" כלשהי.

מטהראן באהבה

לצד גביית המיסים זורמים עוד מאות מיליוני דולרים מדי שנה לחשבון התנועה כתרומות פרטיות מאנשי עסקים ומעמותות מכל רחבי העולם. המממנת העיקרית של חמאס כיום היא, באופן לא מפתיע, איראן, אשר לצד קטאר חתומה על העברות כספים אדירות, הנאמדות במאות מיליוני דולרים בכל שנה. כדי לוודא ש"חלילה" לא ינותבו כל הכספים לשיקומה של עזה ולהקלת רווחתם של תושביה, דואג המשטר בטהראן להקצות ספציפית סכום ניכר מהכספים המיועדים לתמיכה בחמאס, לפעילותה של הזרוע הצבאית של הארגון. על פי גורמי ביטחון, מקצה איראן מדי שנה כ־70 מיליון דולר לשם כך והיא האחראית לקרוב למחצית מסך תקציבה של הזרוע הצבאית, הנאמד בכ־150 מיליון דולר בשנה.

אין ספק כי לאחר שתושלם העברת הסמכויות לרשות (אם אכן תושלם), יקוצצו באופן משמעותי סכומי הכסף הנכנסים אל תנועת חמאס – אך חשוב לזכור, כי במקביל מבנה העלויות של ארגון הטרור ישתנה לחלוטין, והוא יוכל מבחינה פיננסית להתמקד במימון פעילותו הטרוריסטית. לכך – כפי שמוכיחים סכומי הכסף האדירים המוזרמים מדי שנה ישירות לגדודי עז א־דין אל־קסאם, הזרוע הצבאית של חמאס – לא חסר מימון או ספונסרים אוהדים.