צילום: רונן אקרמן

אורן מירון, 29

חוקר, אוניברסיטת הרווארד

"ההבדל בין אבחון וטיפול באוטיזם בגיל 4 ובין טיפול בגיל שנתיים הוא עצום. לפעמים זה יכול להיות ההבדל בין חינוך מיוחד לחינוך רגיל ולפעמים בין מגורים עצמאיים בבגרות, עם משפחה ועבודה, ובין מגורים בתנאי פנימייה". כך מספר אורן מירון, עמית מחקר במחלקה לביו-אינפורמטיקה רפואית (Bio-medical-informatics) בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת הרווארד (HMS), בוסטון. "אם אפשר לגלות את הלקות לפני גיל שנתיים, המצב יכול להיות אפילו טוב יותר".

מירון, בעל תואר שני בפסיכולוגיה ומדעי המוח מאוניברסיטת בן גוריון ותואר ראשון במדעי ההתנהגות מאותו המוסד, מפתח מתודולוגיות ויישומים חדשניים לאבחנה של חולים עם הפרעות התפתחותיות, והתמקדותו העיקרית היא בחיזוי הסיכון לאוטיזם אצל תינוקות. הפיתוח שלו עושה שימוש בבדיקה אוטומטית שמכונה Automated Auditory Brainstem Response ("תגובת שמיעה אוטומטית של גזע המוח"), המשמשת כיום לזיהוי ליקויי שמיעה בכארבעה מיליון ילודים בשנה מסביב לעולם. היות שזיהוי מוקדם יכול להפחית משמעותית את חומרת הלקות, צירופו של השימוש החדשני בבדיקה הזו שפיתח מירון אל אותן ארבעה מיליון בדיקות הוא מהפך של ממש בתחום.

מתחת לפנס

על הפיתוח שלו עובד מירון כבר מספר שנים, עוד מהתקופה שהיה עמית מחקר באוניברסיטאות בישראל. עד לאחרונה איתור של אוטיזם נשען בעיקר על בדיקות MRI – מכשיר שעולה כ-3 מיליון דולר. "בדרום הארץ יש רק מכשיר אחד כזה", אומר מירון, שחי בבאר שבע בשנים האחרונות בטרם עבר לבוסטון. "אם אישה עם סיכון עצום לסרטן שד צריכה להמתין חודש לבדיקה, אז אין אפשרות לעשות אותה לכל תינוק. לכן הבנתי שיש צורך בבדיקה שכבר נעשית לכל תינוק", הוא מספר, כמי שבעבר התנדב כחונך לילדים אוטיסטים וחווה מקרוב את הקשיים של האוכלוסייה.

"עשיתי חיפוש בגוגל לגבי אילו בדיקות עושים לכל תינוק", מספר מירון על צעדיו הראשונים בדרך אל
"הגביע הקדוש" של אבחון אוטיזם, מיד אחרי שהשתחרר משירות צבאי בחייל המודיעין. "גיליתי שיש בדיקה מוחית כזו, לאיתור חירשות. בשלב ראשון התחלתי לחקור אחורנית, באמצעות תוצאות הבדיקות שנעשו לפני חמש שנים, ולבדוק אצל מי מהנבדקים ניתן לאתר אוטיזם", הוא מסביר. "לבתי החולים היה המידע הזה, והם היו יכולים לעשות מחקר כזה, אבל משום שכולם חשבו שזה כל כך פשוט, אז הסברה היתה שאם אף אחד עוד לא עשה את זה, זה כנראה לא עובד. כמו לחפש חניה בחניון של הסינמה סיטי ולא להאמין שהחניה שפנויה ממש ליד הכניסה היא לגיטימית. היא בטח שמורה לנכים או לעובדים… אני זה שטרח לבדוק וחנה בה".

ועדיין לא היה קל לשכנע אנשים. "בהתחלה קיבלתי משהו כמו 200 דחיות מבתי חולים, שביקשתי מהם שיתוף פעולה. לבסוף עשיתי את הבדיקה הראשונה על מדגם שאספנו מהורים לילדים עם אוטיזם. בסוף החלטתי לפנות לראש המחלקה לביו-אינפורמטיקה רפואית בהרווארד, והוא ישר אמר שהוא אוהב את הרעיון ושאבוא אליהם. מאגר הנתונים הכי גדול שדרוש לי נמצא בהרווארד, כי יש למוסד יכולת לאסוף נתונים מהרבה מאוד בתי חולים".

בדיקת השמיעה שעליה מתבסס הפיתוח מתבצעת בשני אופנים. בפשטות – אחד מהם מפיק פלט נתונים שמציג את הגל המוחי והשני, שהוא נפוץ יותר ברחבי העולם, הוא אוטומטי ומחזיר תשובה לגבי החירשות מבלי לספק פלט נתונים מפורט. "אמרתי לעצמי שלא הגיוני שלא נשמר איפשהו הגל המוחי שמאחורי הבדיקה האוטומטית", אומר מירון. "אחרי שפניתי לעשרות בתי חולים בארץ ושמעתי מכולם שוב ושוב שהבדיקה לא שומרת את גל הנתונים, אחד מהם הסכים שאבוא לראות איך המכשיר עובד. תוך שלוש דקות מצאנו את הדאטה".

לא רק לעשירים

כיום, ארבעה מיליון בדיקות השמיעה שעל גביהן ניתן ליישם את הפיתוח של מירון מתפרסות יבשתית בצורה הבאה: כשני מיליון בארצות הברית, כמיליון באסיה וכמיליון באירופה. בישראל היא מיושמת על כ-10% מהתינוקות. השאר עוברים בדיקה זולה יותר, אבל לפי מירון, הבדיקה המתקדמת תופסת תאוצה גם כאן, משום שבטווח הארוך היא מייצרת פחות טעויות גם בתחום האודיטורי. "המטרה המיידית שלי היא שארבעה מיליון הבדיקות הקיימות יוסבו לכאלו שגם מאתרות אוטיזם, ושנתחיל להפוך את המגמה של שימוש בסוג המתאים לכך, מכ-10% מהבדיקות ל-90% מהן", הוא מגדיר.

"אוטיזם עולה היום לכלכלת ארצות הברית כ-175 מיליארד דולר מדי שנה. אם נפחית את זה אפילו ב-10%, יתפנו 17 מיליארד דולר שיהיה אפשר להשקיע בסרטן, באלצהיימר או בכל דבר אחר. כשהתחלתי עם זה חשבתי שארבעה מיליון בדיקות זה הרבה, אבל בעולם נולדים כ-130 מיליון תינוקות בשנה. כרגע הבדיקה נמצאת בפיילוט בסין ובהודו, ואם תצבור שם תאוצה, זה יגדיל את ההיקף משמעותית".

במבט לעתיד הלא רחוק מירון מקווה לראות גם כניסה של הפיתוח שלו למדינות בעולם השלישי. "גם שם עושים את הבדיקה הזו, ובחלק מהמדינות גם נוטים להתייחס לילדים כאלו כמו אל אנשים עם דיבוק. אנחנו מתקרבים מאוד ליישום. הכי חשוב לי שהבדיקה תהיה נגישה לכולם, ובמיוחד בישראל. צריך בדיקה זולה יותר, שתוכל גם לסנן את המטופלים שממתינים בתור ל-MRI. אם נפתח מכשיר שרק אנשים בבוורלי הילס יוכלו להרשות לעצמם, אז לא עשינו כלום", הוא אומר.

"בהמשך ננסה לפתח גם אבזרי שמיעה, שיחלישו תדרים שמכאיבים לילדים אוטיסטים. אם אני אחרוט עם מסמר על לוח, הצליל יכאיב לך ולי", הוא מסביר. "לילדים אוטיסטים יש תדרים אחרים שמאוד מקשים עליהם – לחלק זה יכול להיות המזגן, לאחרים זה יכול להיות קול גבוה או לעיסת מסטיק. זה הורס להם את היומיום ומקשה עליהם להשתלב. אם נפתח אבזרי שמיעה שמחלישים את התדרים הללו, ההפך מהמכשירים הקיימים, נוכל להקל על ילדים שפספסו את חלון הטיפול האופטימלי. אוטיזם הוא עדיין חידה, אבל זה יכול לעזור לנו להבין אותה יותר טוב".

להיות ישראלי

עבודתו של מירון זיכתה אותו ב-2017 במקום הראשון בתחרות "MIT Solve" ובתחרות הבינלאומית "The Next Einstein" של ארגון הידידים הקנדים של האוניברסיטה העברית בירושלים (CFHU). המחקר הייחודי שלו זיכה אותו בפרסים גם קודם לכן, למשל כשהגיע למקום השלישי בתחרות "Falling Walls Lab Israel" של הטכניון והאוניברסיטה העברית בשנת 2015, כשעוד עבד כעמית מחקר באוניברסיטת בר אילן ולמד באוניברסיטת בן גוריון. נוסף למקום ברשימת 30Under30 של פורבס ישראל, הישגים אלו, ובגיל 29 בלבד, הכניסו אותו השנה גם לרשימת under30 של פורבס ארצות הברית.

אורן הוא בנו של איש העסקים, מייסד ובעלי חברת ענני תקשורת הישראלית, אודי מירון, והבית שבו גדל ברמת גן שימש עבורו בסיס מוצלח להצלחה מהסוג הזה. "אבא שלי הגיע לארצות הברית ישר אחרי הצבא, בלי אנגלית ועם 200 דולר בכיס", מספר מירון. "הוא יצא עם תואר ראשון בהנדסה ותואר שני בסטנפורד ועם הרעיון להביא את הטלוויזיה בכבלים לישראל. ביחס אליו, לבוא לעבודה בהרווארד עם אנגלית טובה ועם גיבוי זה הרבה פחות קשה. תמיד כשקשה לי אני חושב על זה", הוא אומר.

ובכל זאת, עבור ישראלים, העבודה בארצות הברית בימים אלו מייצרת אתגרים מסוג חדש. "הגעתי ישר לחורף הכי גרוע שהיה כאן ב-100 השנים האחרונות. כשיש כאן טמפרטורה של מינוס 20 מעלות, המקומיים אומרים לי שיש לי מזל שלא הייתי כאן לפני שנתיים. יחסית אליהם, ובמיוחד כמי שחי את חמש השנים האחרונות בבאר שבע, אני ילד של קיץ", הוא מספר וצוחק. אך אלו לא האתגרים היחידים שהתקופה מזמנת לו בקמפוס האמריקאי. "מבחוץ מרגישים פה היטב את ה-BDS", הוא מספר, "אבל בתוך המדע – אנשים מחזיקים מאוד מישראל, ומצבנו רק הולך ומשתפר. אני מאוד גאה לייצג את ישראל, ובאמת יש לנו מדע מדהים".