אסתר חיות | הדס פרוש, פלאש 90
אסתר חיות | הדס פרוש, פלאש 90

1# אסתר חיות

נשיאת בית המשפט העליון

במצב עניינים נורמלי, נשיאת בית המשפט העליון, על אף מרכזיותו של המוסד בחיי המדינה, לא אמורה להיות האישה המשפיעה בישראל. ואם לשפוט על פי מזגה הציבורי, נראה שהמיקום הזה אינו טבעי לאסתר חיות עצמה.

אבל בימים אלה מוצאת עצמה נשיאת בית המשפט העליון בעין הסערה של מאבק ציבורי חובק כל, משפטי רק לכאורה, שמעצב את דמותה של מדינת ישראל.

שנות דור מאז תחילת התהליך שכונה “המהפכה החוקתית”, שמזוהה כיום עם הצד השמאלי של המפה הפוליטית, מבקש הימין להחזיר את מערכת המשפט לאופן שבו התנהלה קודם למהפכה ההיא.

מצדדי המהפכה החוקתית טוענים שהפיכתם של חוקי היסוד למעין חוקה, הרחבת זכות העמידה בבג”ץ והתחזקות בית המשפט הזניקו את ישראל מבחינת מצב זכויות האדם אל המאה ה־21. הכלים שיצרו השופטים, כמו התכלית הראויה, המידתיות והסבירות, הביאו לשינוי עמוק בהתייחסות המחוקק לזכויות אדם בישראל.

מולם טוענים השמרנים שבית המשפט נטל לעצמו סמכויות שלא הוענקו לו על ידי הריבון, ובכך ביצע הפיכה שיפוטית. ביטול חוקים או התאמתם כדי שיעברו “מבחן בג”ץ”, בין שנוגעים לזכויות אדם ובין שלאו, העניקו לדעת אלה עוצמה רבה מדי לבית המשפט באופן שפגע בעיקרון הפרדת הרשויות. באופן שאין דומה לו בעולם, בית המשפט – שלא נבחר על ידי הציבור – הפך, לטענתם, לריבון האמיתי, כשהוא מתערב בכל עניין – ובמקרים רבים על פי טעמם של השופטים ולאו דווקא על פי החוק.

קרב התבטאויות

הוויכוח הזה מתנהל כבר שנים ארוכות – באקדמיה, בכנסת ובבית המשפט עצמו – אך בשנים האחרונות מוצאת את עצמה הנשיאה חיות בחזית המערכה לשמירה על תוצרי המהפכה החוקתית. כאשר שר המשפטים החדש והזמני, אמיר אוחנה, הצהיר עם מינויו לתפקיד כי לא בכל המקרים יש לכבד את החלטות בג”צ, הגיבה חיות בחריפות כשכינתה את דברי אוחנה כ"השקפת עולם משפטית חסרת תקדים וחסרת אחריות" והצהירה כי "בין תפיסת העולם הזו ובין אנרכיה של 'איש הישר בעיניו יעשה' – הדרך קצרה".

דברים אלה מצטרפים להתבטאויות נוספות שלה מהתקופה האחרונה. בין השאר אמרה בכנס משפטי שנערך בעיר נירנברג בגרמניה ש"העצמאות השיפוטית ואי התלות של השופטים הן אחת הערובות החשובות לכך שתישאר בידי הפרט כתובת לפנות אליה לצורך הגנה על זכויותיו. השמירה על עקרון העצמאות ואי התלות של השופטים היא, אפוא, מאבני היסוד בכל משטר דמוקרטי". וכדי שיהיה ברור למה היא מתכוונת, הוסיפה חיות ש"ראשי המפלגה הנאצית הבינו כי לצורך מימוש האידיאולוגיה הגזענית יש לרתום לצידם את המשפט".

מזגזגים

המאבק בין האקטיביזם לשמרנות המשפטית עבר מזמן מעולם המשפט לעולם הפוליטי. בעוד בעבר היו אנשי מרכז ושמאל שהתנגדו לאקטיביזם השיפוטי, כמו חיים רמון או יאיר לפיד, ומנגד לא מעט אנשי ימין שתמכו במהפכה השיפוטית כמו דן מרידור (שהיה שר המשפטים בממשלת שמיר שדחף לאישור חוקי היסוד), בשנים האחרונות התגבש כל צד סביב מחנה פוליטי והדיון כולו הפך – כמו כל דיון אחר בישראל – לבעד או נגד נתניהו.

כך, למשל, שר המשפטים הבא־לשעבר, וממובילי המאבק באקטיביזם השיפוטי, ח"כ בצלאל סמוטריץ', אמר לפני כחודש שהמדינה צריכה להתנהל לפי משפט התורה –  ובכך חשף שאין לו בעיה עם אקטיביזם שיפוטי, אלא רק עם אקטיביזם ליברלי.

ומנגד שר האוצר לשעבר לפיד, אחד מראשי המוחים נגד מה שהוא מכנה "החרבת בית המשפט והרס הדמוקרטיה", דווקא התנגד בעבר לאקטיביזם השיפוטי. בכנס במרכז הבינתחומי ב־2014 אמר לפיד, כי "יש מקומות שהסתכלו על הפוליטיקאים ואמרו – הם חבר'ה נחמדים אבל למשול זה גדול עליהם", והביא דוגמאות להתערבות בג"ץ בעבודת הממשלה, בתקציב המדינה ובשיקולי ביטחון. בראיון עיתונאי גם הבהיר שהוא "לא תומך גדול באקטיבזם", ואף רמז שיש עתיד תתמוך בפסקת ההתגברות.

וכמובן, האיש שסביבו מתנהל המאבק האמיתי, הפוליטי, במסווה של דיון משפטי־פילוסופי, ראש הממשלה נתניהו. בראיון ב־2012 גולל נתניהו כיצד הגן על עצמאותו של בית המשפט בלהט, כשמנע שורה של יוזמות חקיקה שביקשו להצר את צעדיו. בטקס חילופי נשיאות העליון באותה השנה אמר שלא יאפשר לפגוע בבית המשפט. רק בשנה וחצי האחרונות, ככל שהתקדמו החקירות נגדו, הפך נתניהו ביקורתי ביותר ביחס לבית המשפט והביע תמיכה במהלכים שיצרו את צעדיו. היתה זו הנשיאה חיות שתהתה מה בדיוק גרם לשינוי בטעמו של ראש הממשלה.

המאבק הצפוי יהיה נטול כפפות. חיות תמצא עצמה מלוהקת לאחד מהתפקידים החשובים והמשפיעים ביותר בהיסטוריה של ישראל.